בולצנו והדולומיטים

הדולומיטים הם חלק מהאלפים. ממש רציתי לנסוע לשם. זו נראתה לי כהרפתקה וכגיוון מוצלח בטיול. לאחר ניסיונות מרובים לפצח את הדולומיטים מבחינת התנהלות בתחבורה ציבורית, חשש ממזג אוויר חורפי מדי ועוד, כבר עמדתי לאמור נואש. כל חיפוש בעברית על הדולומיטים באוקטובר הוביל לשלל גידופים על מזג אוויר גרוע, עיירות נטושות, ערפל ואכזבה. כאן נחלצו לעזרתי ידידים חדשים ומפתיעים: האמריקאים.

מלאי תשבוחות על נפלאות האזור בסתיו, הם לא יכלו להפסיק להתלהב מכל הכתומים והאדומים שם בדולומיטים, על התזמון המוצלח ללא ערימות התיירים וכו וכו והפיחו רוח חדשה במפרשים. עוד הם המליצו על אמריקאי נוסף: ריק סטיב. שם חדש לחלוטין מבחינתי, שהתגלה כאימפריית תיירות באירופה לאמריקאי הסחי המצוי. עכשיו, תאמרו מה שתאמרו על ריק סטיב (ואתם תאמרו, אם ייצא לכם לעלעל קצת באחד מספריו ולהיתקל בכמה מניסוחיו הקומיים), הוא היחיד שנתן פתרונות קונקרטיים לבעיות על סדר היום. המסקנות, אם לעשות סיפור ארוך לקצר, הן כדלהלן: בולצנו (Bolzano) היא הבסיס הנוח ביותר למטיילים בתחבורה ציבורית בדולומיטים. תודה ריק סטיב, זה היה מאוד לעניין.

הסקייליין של בולצנוהסקייליין של בולצנו

אז בולצנו היא אחד מהמקומות האלה שהם באיטליה, אבל התושבים מסרבים להכיר בכך, ומרגישים אוסטרים בלב ובנפש. בחירה אקסצנטרית מאוד, לטעמי. בולצנו אמורה להוות מפגש תרבויות מעניין, מקום בו אוכלים שטרודל לקינוח אחרי הפסטה. טכנית, לא אכלתי שם אפילו שטרודל אחד. אבל כל שאר הקשקושים האוסטרים נכונים, עד לרמת מכנסי עור הצבי (?) והשלייקס על חלק מהאנשים.

זו בסה"כ עיירה נעימה, קטנה ודי מסבירת פנים. אין מי יודע מה לעשות בערב (כפי שהסבירה במבוכה הגברת הצעירה במשרד התיירות, שהציעה לנו לקחת אוטו ולנסוע למקום אחר לראות סרט), אבל דווקא כיף להסתובב בה, ולשבת בכל מיני מקומות בולצנואיים.

דלעות. מוזר ומענייןבבוקר שבת היה שם שוק ססגוני של גבינות, נקניקים ושאר עניינים, שהיה ממש כיף. השוק אמור להיות פתוח כל יום חוץ מראשון. מצב השוק:
אוכל טעים - יש.
תזמורת כלי נשיפה תמהונית - יש.
טעימות חינם - יש.
אני לא מתלוננת.

האטרקציות בבולצנו כוללות 3 קווי רכבל לרחבי ההרים מסביב, המסקרן בהם נשמע לי זה לרנון-ריטן, כשההוראה היא לרדת באובר בוזן ומשם ללכת עשרים דקות לראות את פירמידות האדמה (נראות טוב, אגב). 3.5 יורו הלוך חזור ברכבל. כל זה טוב בתיאוריה, שכן כפי שהתברר עוד מהארץ, קו הרכבל הזה לא פועל באוקטובר.

במוזיאון הארכיאולוגי שלהם יש גופה משומרת היטב של אדם מתקופת הברונזה שנמצאה קפואה בקרח ב-1991, וקיבלה את השם המצחיק Oetzi.

בולצנו היא לא בדיוק עיירה קטנה שהזמן לא נגע בה, והתיירות עשתה את שלה וכו, אבל עדיין היה מעניין ומיוחד להיות שם. אדם היטיב להגדיר אותה כ"טווין פיקס" פוגשת את "חשיפה לצפון", פוגשת את "לקום אתמול בבוקר" עם ביל מארי.

ליטופים בשוק של בולצנובשוק של בולצנו החיות לא מלטפות את עצמן

לינה: ריק סטיב ליכלך והמליץ על מלון פייכטר. בדיחה טובה. החדר שקיבלנו היה כל כך קטן, מחניק ומכוער שהעדפנו להחליף לחדר קטן ומכוער אחר, בו לא היתה אפילו מיטה זוגית, היות ולפחות היה בו חלון ויכולנו קצת לנשום. פוי. מה שמצחיק הוא שמשום מה חשבנו (ייתכן שהתמונות המטעות באתר של המלון קשורות בכך) שזה יהיה המלון הכי מפנק בטיול. חה חה חה. בכל מקרה, 85 יורו ללילה, כולל ארוחת בוקר נחמדה. המיקום היה טוב מאוד.
Hotel Feichter, Weintraubengasse 15, +390471978768

בבולצנו יש גם אכסניית נוער שנראית קצת מכוערת מהתמונות באתר, אך במקביל חדשה ומצוחצחת.

ענייני תזמון: ברחבי האינטרנט טוענים שצריך להתרחק מבולצנו ביום ראשון כמו מאש, כי הכל כולל הכל סגור על מנעול ובריח. היינו שם בבוקר ראשון, והכל באמת נראה די סגור. מצד שני, אין שם כל כך הרבה "הכל".

איך מגיעים בתחבורה ציבורית מוורונה לבולצנו: שעה וחצי - שעתיים ברכבת מוורונה. 15 יורו לכרטיס. אפשר גם באוטובוס. יש אחסון חפצים בתחנת האוטובוס. 3 יורו ל-24 שעות.

0 תגובות:

הוסיפו תגובה: